פסק-דין בתיק ת"א 13834-01-12

1. הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין, לאחר הגשת סיכומים בכתב, לפי סע' 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן " החוק "). מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אין טענת נכות: ענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי קבע כי לא נותרה נכות, וקביעה זו נתפסת ברשתו של סע' 6ב לחוק, היינו מחייבת אף לכאן.

2. הנתבעת כופרת בכך שהאירוע שיתואר להלן עולה כדי "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק. לטעמי הדין עמה, ודין התביעה אפוא לדחיה. כידוע במקרה המתאים ניתן, ולעתים אף ראוי, לדחות תביעה, אף משעה שעסקינן בהליך לפי סע' 4(ג) לחוק או 79א(א) לחוק בתיק המשפט. לאור התוצאה ראיתי לבאר בקצרה מסקנתי חרף טיב ההליך.

3. התובע נהג אמבולנס פרטי. לטענתו (ראה תצהירו המצורף לסיכומים)  נהג ב 12.3.10 באמבולנס, כאשר לידו ישב מר ג'וני סוסאן, וכוונת השניים היתה לקחת חולה דיאליזה מסניף קופ"ח שבטירת הכרמל ולהסיעו לביתו. משאית שנסעה לפניהם גרמה להתזת לכלוך על השמשה הקדמית. התובע הפעיל המגב אולם חלק מהלכלוך נותר. הם היו קרובים יחסית ליעד והמשיכו עד שהגיעו אליו. כאשר הגיעו ליעד החנה התובע את הרכב, נכנס עם אותו ג'וני לקופ"ח, ומנוע הרכב נותר דולק. לאחר שנוכחו השניים שיש בידם עוד כמה דקות, יצאו החוצה. התובע מציין שמצא לנכון לנקות את השמשה הקדמית כדי להכשיר הרכב לנסיעה בטוחה. הוא עלה על הגלגל הקדמי כדי לנגב השמשה אך רגלו החליקה והוא נפל ונפגע. הוא פונה לבי"ח בני ציון בחיפה שם נמצא שבר בבסיס מסרק חמישי ברגל ימין, והתובע שוחרר לאחר שגובס.

הנתבעת מפנה לגרסאות שונות, אולם לאשורה גרסה דומה נמסרה לחוקר הנתבעת על ידי העד ג'וני.

3. אני מסכים שאין חשיבות לכך שהמנוע פעל או דמם (ממילא אין  טענה לתחולת החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני, ואין טענה שרעידות המנוע גרמו לנפילה.

אין תחולה לחזקה מרבה זו מסיבות נוספות שכן אין עסקינן ברכב דו יעודי כשניצול הכוח שימש ליעוד הלא תעבורתי המקורי ).

אין חולק שברכב מנועי עסקינן, כהגדרתו בחוק.

4. ביחס לחלופה המתאימה של  "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק,  סומך התובע יהבו על ההגדרה הכללית ("מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"). טענתו היא כי כל עוד הימצאות הנוהג ברכב מחוץ לרכבו קשורה בטבורה לשימוש הרי שלא ניתק הקשר הסבתי והמשפטי בין השימוש לרכב לתאונה.

5. וביחס לחלופה המתקיימת לשיטתו בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק: טוען התובע לחלופת טיפול או תיקון דרך. כאשר ניקוי השמשה נועד הרי לאפשר המשך נסיעה בטוחה וככזה, מקיים המטרה התעבורתית. אלא שאין בענייננו ""תיקון" בין תיקון דרך ובין תיקון אחר. השאלה אם יש "טיפול דרך" כהילוכו של התובע. לטעמי התשובה שלילית. אכן כהילוכו של התובע פורש הביטוי בהלכה כטיפול שנועד למנוע או להקטין הסיכון התעבורתי ונעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית.

4. הדין החל ביחס להתקיימות התיבה "טיפול דרך" סוכם על ידי בענין אחר (ת.א. 1539-10-08 דרוויש חאלד נ' אלדד בשיר:

"ביחס לטיפול דרך - נקבעו כמה תנאים מצטברים לשם תחולת חלופה זו: תנאי ראשון : הצורך בטיפול התעורר לאחר שהחלה הנסיעה, ולא קודם לה. טיפול דרך לא יכול להיות טיפול המתרחש במקום חנית הרכב טרם יציאתו לדרך.   תנאי שני: הטיפול  צריך שיתייחס לתיקוני פתע או תיקונים לא צפויים שהצורך בהם התעורר במהלך הנסיעה , ולשם המשכתה. אירוע פתאומי.  תנאי שלישי: אין עסקינן בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. תנאי רביעי  הוסף ברעא 372/10 ‏ ‏ הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ספנייב (פרסום נבו): הטיפול צריך שיתבצע ברכב עצמו או אחד מרכיביו, לרבות מטען שהשתחרר במהלך הנסיעה והציב סיכון תעבורתי. להבדיל למשל מסילוק מכשול מן הדרך. "

בענין זה כאמור אין חשיבות לכך שהמנוע דמם או נותר פועל: התובע וחברו הגיעו ליעד וירדו מן הרכב, גילו שיש להם עוד כמה דקות עד לתום הטיפול של החולה ואז ניקה התובע השמשה ונפגע. התאונה אירעה אפוא לאחר ההגעה ליעד , כשתמה הנסיעה, ולפני ראשית היציאה לדרך, היינו לפני הנסיעה הבאה. התאונה היתה מתרחשת באותו אופן בדיוק גם אם היה המנוע דומם.

אין בהותרתו דולק כדי ליצור רצף של נסיעה כאילו נערך התיקון במהלך הנסיעה ולא לאחר שהסתיימה או לפני שהחלה. אין כאן מצב בו נאלץ התובע לעצור באמצע הדרך שכן לא יכול היה להוסיף לנסוע בגלל ראות לקויה. הוא המשיך עד שהגיע ליעד, והספיק לרדת מן הרכב ולחזור כדי לנקות השמשה. כאמור טיפול הדרך לא יכול להיות טיפול המתרחש במקום חנית הרכב, טרם יציאתו לדרך, וזה מה שאירע כאן. גם אירוע פתאומי אין בענייננו. התנאים הראשון והשני שהוצבו בהלכה הפסוקה - לא מתקיימים. המצב בענייננו אינו שונה ממצב בו היה התובע רוצה להיכנס לרכב במקום חנייתו בעבודה, ומבחין שפרות רקובים מעץ נפלו על השמשה ולכלכו אותה, ואז, בחצרי מקום העבודה או הבית מטפס כפי שעשה על הגלגל כדי לנקות השמשה ונופל.

ישאל השואל מה הרבותא בבית או בדרך, במהלך הנסיעה או לפני שהחלה, הרי הפעולה אותה פעולה ולאותה תכלית. אלא שאלה גדרי החוק; כידוע אבחנות דקות המשנות מן התוצאה הסופית המתחייבת במקרים השונים אך במעט זה מזה , אינן זרות  לניסוחיו של החוק, ונגזרות מהן.

5. צודקת הנתבעת אף בכך שהפסיקה הבהירה בשנים האחרונות כי דרכי השימוש שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק הנן בגדר רשימה סגורה, ולא רשימה פתוחה של שימושי לוואי, שיש בכוחה להרחיב מלאכותית את חלופת ה"נסיעה ברכב" שבהגדרת השימוש.  אף לענין זה התייחסתי בפסה"ד בענין דרוויש חאלד:

" ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר (מאגר נבו) הוכרעה שאלה האם דרכי השימוש המנויות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק, הינן רשימה סגורה. ניתן מענה חיובי לשאלה זו. (עיין בסעיף 5 של פסה"ד וכן ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (פרסום נבו)). נשללה האבחנה בין שימוש עיקרי לשימושי לוואי שנועדה להרחיב את דרכי השימוש (בכפוף לפרשנות גדריהן של דרכי השימוש המפורשות בהגדרה). באותו מקרה נקבע שנפילה מארגז של משאית לעת קשירת מטען שעל רכב קודם ליציאתו לדרך, לא מקיימת את חלופות השימוש של נסיעה ברכב או טיפול דרך.

ביחס לחלופת הנסיעה ברכב - כדי שזו תקום צריך שיהא קשר לפעולת הנסיעה עצמה ולא רק לתוצאותיה. אכן קשירת מטען חיונית כדי לאפשר נסיעה בטוחה ברכב, אך אין היא קשורה לפעולת הנסיעה עצמה. מקל וחומר בענייננו, שכן כאן אין עסקינן אפילו בעיגון של המטען לבטח אלא בעצם פעולת הטעינה. "

וכך אף בענייננו - ניקוי השמשה נועד לאפשר נסיעה בטוחה ברכב בהמשך, ממש כמו קשירת המטען עובר לנסיעה. אך אין הוא קשור לפעולת הנסיעה עצמה. כל חלקי ההגדרה הכללית צריך שתתקיימנה, ובאין חלופה המקיימת רכיב השימוש ברכב המנועי - אין ההגדרה הכללית מתקיימת.

6. בנסיבות אלה אני דוחה התביעה, אך לא אעשה צו להוצאות לאור טיב ההליך עליו הוסכם, כאשר אף זו פסיקה בדרך של פשרה לאור התוצאה, וביטויה הנו באי פסיקת הוצאות. בנוסף לאור כמות הישיבות (פחות משלוש) והדרך הדיונית, אני מורה על פטור מיתרת האגרה.